שמות ומושגים עבריים למקלות וקנים

 יצרני מקלות הליכה בתחילת המאה ה - 18 -התרכזו בעיקר בצרפת (פריז), אנגליה (לונדון) ואוסטריה (וינה) לכן אולי הספרות המקצועית בנושאי אספנות של מקלות הליכה כוללת שמות ומושגים בעיקר בצרפתית אנגלית וגרמנית. אחד השמות לתיאור מקל באנגלית הוא  CANE ולדעת מומחים בין אספני המקלות, השם הזה קשור בשמו של קין שהרג את הבל בעזרת מקל. 

התיאור ניתן  בפרוט רב במאמרים של  (Dike (1992), Monek (1995

אולם למרבה הפליאה כתוב במקורותינו "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" ולא כתוב כיצד הרגו. פרנסיס מונק (Ingraham, 1838) מביא גם דעה אחרת המתבססת על מאמרו של אינגרם

מקורו במכשיר להריגת כלבים שהומצא ברומא בתקופת רומולוס ורמוס  Cane הטוען כי השם 

לפנה"ס 570 כאשר העיר היתה מוצפת ב- 80,000 כלבים..

הויכוח בספרות מתעלם כמובן מהמקורות העבריים ולכן מצאתי צורך לפרסם סקירה קצרה של שמות ומושגים עבריים (ע"פ קונקורדנציה חדשה, א. אבן שושן 1981). סקירה זו תפורסם גם באנגלית ברבעון  Der stocksammler הגרמני של אספני מקלות.

 (Can’ne)במושג העברי העתיק קָנֶה , Cane  . לדעתי מקור השם ושמות הדגניים קנה-סוף, קנה-שורש, קנה-סוכר המשמשים בתעשיית המקלות, ידועה לנו. כפי שאפשר לראות בטבלה המצורפת, יש בשפה העברית עושר בלתי רגיל של שמות ומושגים הקשורים לתיאור מקלות. המקור של חלק מהשמות הוא כנראה עתיק ביותר ואין אפשרות לציין את התאריך המדויק שבו נוצר שם זה או אחר. לכן, הבאתי את המקורות התנכיים לחלק מהשמות והקורא המעונין יוכל לתארך אותם בעצמו.

מהו מקל

מבנה גלילי מאורך עשוי מחומרים בוטניים (גבעול, ענף, עץ), מוחמרים זואולוגים (קרן, שנהב, עצם, צדף), ממתכות, מזכוכית וכן משילוב של החומרים השונים.

מַקֵּל

1. מקל הליכה - שאוחזים בו לתמיכה בזמן הליכה "במקלי עברתי את הירדן הזה" בראשית לב 10. "מתניכם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם" שמות יב' 11.

2. מקל נחיה - מקל גישוש המשמש לעוורים, בד"כ צבוע לבן

3. מקל חובלים בד"כ עשוי מעץ חיזרן דק, גמיש וארוך - מקל מלקות. "מי שנידון למלקויות היו מלקים אותו ארבעים מלקות (ירושלמי נזיר ד ג)

4. מקל יד - מקל קצר בעל ראש מעובה משמש להכאה "בקשת ובחצים ובמקל יד וברומח" (יחזקאל לט 9) "ויחר אף בלעם ויך את האתון במקל" (במדבר כב 27). דוד המלך מתכונן להרוג את גולית הפלשתי "ויקח מקלו בידו....וקלעו בידו" (שמואל א יז 40)

5. מקל תפארה - מקל קצר ונאה שמלך או שר ונכבד אוחז בידו. "מטה עז מקל תפארה" (ירמיהו מח יז)

6. מקל ייחום - "ושם יעקב את המקלות לעיני הצאן ברהטים ליחמנה במקלות" בראשית ל' 41

אַלָּה

מקל יד בעל ראש מעובה מצוי בד"כ אצל רועים, שוטרים וחיילים.

מִשְׁעֶנֶת

1. מקל אורתופדי המיועד להישען עליו. המשענת מכילה בד"כ ידית אחיזה ארגונומית מרופדת לכף היד, לאמה או לבית השחי (בקביים). "אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו.... ורפא ירפא" (שמות כא' 19)

2. מקל המכיל כוחות על טבעיים מיסטיים ובעל סגולות המשמשות לריפוי והחייאה. אלישע הנביא מנסה להחיות את בנה של השונמית "...וישם את המשענת על פני הנער, ואין קול" (מלכים ב' ד' 31)

3. כנוי מליצי לאדם שאין לסמוך עליו "משענת קנה רצוץ" (מלכים ב' יח' 21)

קָנֶה

1. מקל, מוט, כלונס "משענת קנה לבית ישראל" יחזקאל כט' 6.

2. מוט למדידת אורך ורוחב "קנה אחד רוחב....קנה אחד אורך" יחזקאל מ' 6-7

3. מוט מאזנים לשקילה " וכסף בקנה ישקולו" ישעיהו מו' 6.

מִסְעָד

משענת, סמוכה, תומכה "עצי האלמוגים מסעד" מלכים א' י' 10.

מוֹט

1. מקל עבה קשיח, משמש לנשיאה. "ונתנו על המוט" במדבר ד' 12. "וישאוהו במוט בשנים" במדבר יג' 23.

2. מקל עבה גמיש. משמש לקפיצה במוט.

מַטֶּה

1. מקל בעל תכונות מיוחדות. "ויך את הסלע במטהו" במדבר כ' 11. "והמטה אשר נהפך לנחש" שמות ז' 15.

2. מקל הליכה כסימן הכר אישי. "למי החותמת והפתילים והמטה האלה" בראשית לח' 25.

3. מקל לפיקוד ושליטה. "קח את המטה והקהל את העדה". במדבר כ' 8.

בַּד

1. מקל לנשיאת כלי קודש "ועשית את הבדים עצי שיטים וצפית אותם זהב" שמות כה' 28.

2. מקל כבד לכתישת זיתים

3. כלונס או ענף עבה של עץ

מַלְמָד

1. מקל שבראשו דרבן לזירוז הבקר (מרדע) "ויך את הפלישתים שש מאות איש במלמד הבקר" שופטים ג' 31.

פֶּלֶךְ

1. מקל לכריכת חוטי צמר או פשתן לטויה "ידיה שילחה בכישור וכפיה תמכו פלך" משלי לא' 19.

2. מקל משענת לפיסחים - קב "זב ומצורע ומחזיק בפלך" שמואל ב' ג' 29.

שׁוֹט

1. מקל עם רצועת עור בקצהו משמש להצלפה - מגלב "שוט לסוס מתג לחמור" משלי כו' 3.

שַׁרְבִיט

1. מקל נוי שהמלך או המושל מחזיק בידו לאות שלטון "יושיט לו המלך את שרביט הזהב" אסתר ד' 11.

2. מקל קצר ודק שמנצח תזמורת מחזיק בידו לניצוח ומתן קצב.

3. מקל ארוך ודק המשמש לניקוי הקנה ברובה.

שֵׁבֶט

1. מקל מושלים "מטה עוז שבט למשול" יחזקאל יט' 14. "מטה רשעים שבט מושלים" ישעיה יד' 5.

2. מקל-שוט לחבטה והכאה. "מתג לחמור ושבט לגו כסילים" משלי כו' 3. "וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט" שמות כא' 20. "אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל" משלי כג' 14.